"את לא צריכה להגיד לי כל פעם תודה", אמרה לי יותר מפעם אחת מישהי שעבדה איתי.
אבל למה לא בעצם?
יש אנשים שחושבים שלהכיר תודה על דבר שמישהו חייב לעשות, זו חולשה.
אני מאמינה שלהכיר תודה זו דרך חיים. ולא רק לאחרים, אלא הכרת תודה באופן כללי, על ה'יש' וה'טוב' בחיינו, על הדברים הקטנים והגדולים.
אני מוצאת את עצמי מכירה תודה בכל פעם שמתגנבים ללבי, חששות ודאגות מאי הודאות בעתיד. זה מחזק אותי.
יש כאלה שמכירים תודה בכל בוקר כשקמים, או בכל ערב לפני השינה או בכל זמן קבוע אחר.
ולמי שצריך עוד הוכחה, לפי מחקרים, אנשים שמכירים תודה באופן קבוע גם מרגישים מאושרים יותר.