יש פעמים שפגעו בנו, ואף אחד לא התנצל. להתנצל זה לקחת אחריות, אבל אף אחד לא לקח אותה ואנחנו נשארנו עם הפגיעה ונושאים אותה איתנו, לפעמים שנים.
אנחנו נושאים את תחושת העלבון והפגיעה איתנו כמו שק, משא שמכביד וממשיך להשפיע עלינו. ואנחנו חושבים שאם רק מישהו היה לוקח את האחריות ומתנצל היינו יכולים להוריד מאיתנו את השק. אז מה, האם נידונו להמשיך לשאת את משא הפגיעה? זה אומר שהמעשה ההוא למעשה נמשך עד היום.
זה הרגע שאנחנו נחלצים לעזרתנו. זה הרגע שלנו לקבל את מה שקרה.
לקבל לא אומר להסכים, אלא לקבל שלמרות שזה לא היה בסדר ולא היה תקין, זה מה שקרה! ומפסיקים להילחם ולהתווכח עם זה, מפסיקים לחפש מישהו מחוץ לנו שייקח אחריות ויתנצל.
נגיד למשא הזה – אני לא אוהב אותך, אבל אתה חלק מהעבר שלי, חלק מהדרך שעברתי. זה לא בסדר שזה קרה, אבל אני לא יכול לשנות את זה ולכן אני מניח אותך כאן וממשיך הלאה בלעדיך. כשאסתכל אחורה, אראה אותך מונח שם על אם הדרך שעברתי, אבל שם תישאר ואני ממשיכה מכאן קדימה בצעדים קלים.