מרגישה בימים האלה שהאנרגיה יורדת. כולם סביבי בעשייה - עובדים, לומדים, עוזרים לילדים בזום, עושים ספורט וכאלה. גם אני ממשיכה כאילו כלום – לומדת, עובדת, יוצאת להליכה, מקדמת את הקליניקה. אבל, הכל כזה בסלואו-מושן ((slow motion.
אין אנרגיה כמו קודם, כאילו הסוללה נחלשה. אני מנסה להמשיך באותו קצב, רק שזה לא באמת עובד.
אני לא לבד, להרבה אנשים המציאות הקורונית המתמשכת פשוט זוללת אנרגיה.
לקח לי קצת זמן, אבל בסוף נזכרתי שזה בסדר להאט את הקצב ולהתאים אותו לקצב הפנימי.
זה בסדר רגע לשהות בדכדוך או במה שזה לא יהיה שאתם כרגע מרגישים.
אפשר לעצור מדי פעם, לעצום עיניים, לנשום, להרגיש קצת פחות סבבה, לשים לב איפה זה בגוף ולנשום לשם.
אלה הזמנים, וזה מה שהם מביאים איתם.
אנחנו צריכים לתת לזה מקום ואז לתת לזה לחלוף.